מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' דדון שאול

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת נ' דלה-מוסא) מיום 28.10.2010

פסק דין

1.בחודש ינואר 2000 רכש המשיב פוליסת ביטוח בריאות מאת המערערת. בחודש דצמבר 2005 הוא אושפז בבית חולים, וכחצי שנה אחר כך עבר פרוצדורה רפואית, עבורה שילמה קופת החולים סך 54,514 ₪. הוא פנה למערערת כי תשלם לו תגמולי ביטוח בגובה מחצית הסכום (לפי שקובעת הפוליסה), אלא שזו דחתה את דרישתו בטענה, כי הפוליסה בוטלה עוד בשנת 2003, לאחר שנתקבלה הודעה מן הבנק, לפיה הוראת הקבע לתשלום דמי הביטוח בוטלה. מכאן באה תביעת המשיב לבית משפט השלום, שהופנתה כנגד המערערת ונגד סוכן הביטוח, ובה השיב המשיב לטענת המערערת וציין, כי הפוליסה מעולם לא בוטלה, ומכל מקום לא קיבל הודעה כדין על ביטולה.

2.בית המשפט קמא קבע, כי לא עלה בידי המערערת להוכיח, כי עשתה כמצוות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ("החוק"), לפיו על המבטחת לפנות תחילה למבוטח בדרישה לתשלום הפרמיה, ואם לא שולמה הפרמיה גם לאחר ההתראה – עליה להודיע על ביטול הפוליסה.

3.לשם הוכחת עמדתה הציגה המערערת בפני בית המשפט קמא את שני המכתבים (אתראה וביטול), אלא שאלה לא הניחו את דעתה של השופטת קמא, כיוון שצוינה בהם כתובת שגויה (גן נר 336 במקום גן נר 33). השופטת קמא זקפה עוד לחובת המערערת את העובדה, כי לא הציגה את רישומיה אודות משלוח המכתב בדואר רשום, ולא הביאה לעדות איש מטעם הבנק, שיעיד כי המשיב אכן ביטל את הוראת הקבע.

השופטת קמא בחרה שלא לקבל גם את עדותו של סוכן הביטוח, שהעיד כי קיבל עותק מהודעת הביטול, וכי המשיב פנה אליו וזעם על כי הפוליסה בוטלה, ללמדך שקיבל את הודעת הביטול.

חיזוק נוסף מצאה השופטת קמא בעובדה, כי חודש וחצי לאחר הביטול הנטען פנה המשיב לסוכן הביטוח וביקש להרחיב את הפוליסה, ללמדך, כך השופטת קמא, כי לא ידע על הביטול. בתוך כך דחתה השופטת קמא את עדותו של סוכן הביטוח, לפיה באותו מעמד אמר למשיב, כי פוליסת הביטוח הקודמת בוטלה מחמת אי תשלום הפרמיה.

משום כל אלה קיבלה השופטת קמא את התביעה, ככל שהופנתה נגד המערערת, ודחתה אותה, ככל שהתייחסה לסוכן הביטוח.

4.ל פסק דין זה מלינה המערערת, בערעור שהניחה לפניי. היא טוענת, כי הוכיחה את העובדה, כי הפרמיה לא שולמה משך למעלה משנתיים, וכי נתנה למשיב אתראה והודעת ביטול. היא מבקשת ללמוד אודות קבלת מכתבי ההתראה מכך, שהמשיב קיבל מכתבים ודברי דואר אחרים בתקופה המדוברת, שנשלחו לאותה כתובת, שעתה הוא טוען כי הינה שגויה. היא מפנה לעדות סוכן הביטוח, שהעיד כי המשיב התקשר עליו וזעם על כי קיבל הודעת ביטול, ללמדך כי קיבל את מכתביה. על אלה היא מוסיפה, כי המשיב פנה אליה זמן קצר לאחר הביטול וביקש לרכוש פוליסת ביטוח חדשה, ללמדך כי ידע אודות הביטול של הפוליסה הישנה. היא מוסיפה עוד וטוענת, כי די בידיעתו של המשיב אודות ביטול הפוליסה, גם אם לא הוכחה קבלת מכתבי ההתראה והביטול.

נוסף על אלה טוענת המערערת, כי על בית המשפט קמא היה לחייב את המשיב בתשלום הפרמיה שלא שילם כל אותה תקופה, שביחס אליה הוא טוען, כי הפוליסה היתה בת תוקף.

דיון

5.ערעורה של המערערת נסב, רובו ככולו, על ממצאים שבעובדה שיצאו מלפני בית המשפט קמא. בכגון דא אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, להוציא מקרים יוצאים מגדר הרגיל. כאלה הם פני הדברים באופן מיוחד ככל הנוגע לממצאים, שנסמכו על התרשמות בלתי אמצעית של הערכאה המבררת מן העדים.

6.פועל יוצא מאלה, ככל שהדברים מכוונים להתערבות בקביעת מהימנותם של העדים, אין כל מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. בתוך כך לא יכולתי לקבל את הטענה אודות עדותו של סוכן הביטוח, לפיה המשיב הלין בפניו לאחר שקיבל את הודעת הביטול. עדותו של סוכן הביטוח לא נתקבלה על ידי השופטת קמא, גם אם הדברים נאמרו בלשון רפה, ובקביעה זו של מהימנות אין בידי להתערב.

7.המערערת יוצאת מנקודת הנחה, כי הוכיחה את דבר אי תשלום הפרמיה, על ידי ביטול הוראת הקבע. את זאת היא ביקשה להוכיח על ידי עדותה של נציגתה, אלא שעדות זו לא סיפקה את בית המשפט קמא. השופטת הנכבדה גם לא קיבלה את העמדה, לפיה הוכח דבר ביטולה של הוראת הקבע, ובכך הנני מסכים עמה, כיוון שלא באה כל הוכחה של ממש לכך, כגון על ידי הצגת מסמך מתאים מטעם הבנק. כל שהביאה המערערת בעניין זה – עדותה של נציגתה, וזו לא נתקבלה, כאמור, בידי בית המשפט קמא.

8.אנו נותרים עם הקביעה העובדתית, לפיה המערערת לא קיימה אחר מצוות סעיף 15 לחוק, ולא הוכיחה את דבר קבלת מכתבי ההתראה והביטול. על רקע ההלכה בדבר ההימנעות מהתערבות בממצאים שבעובדה אוכל לומר, כי בידי המערערת היה להוכיח בנקל את דבר קבלתם של שני המכתבים בידי המשיב, ולא עשתה כן. כל שהיה עליה לעשות הוא להמציא את האישור המתאים בדבר משלוח דואר רשום. היא לא עשתה כן, חרף העובדה, שהמשיב התכחש לכל אורך הדרך לקבלת המכתבים, ונוכח העובדה כי נפל שיבוש כלשהו במען שצוין במכתבים. את הוכחת קבלתם של המכתבים בדרכים עוקפות, על ידי קבלתם של דברי דואר אחרים באותה כתובת, פוליסת ביטוח חדשה שביקש להוציא (שהשופטת קמא קבעה, כי אין מדובר בפוליסה חדשה כי אם בהרחבת הקיימת, ובכך דווקא התחזקה בעמדתה) וכד', לא קיבלה השופטת קמא, ובמסקנתה זו אין לי להתערב, משהיא סבירה.

9.לא יכולתי לקבל גם את טענת המערערת, לפיה לא היה עליה לקיים אחר מצוות סעיף 15 לחוק, לאחר שהוכח שהמשיב ידע על ביטול הפוליסה. ידיעה זו לא הוכחה במשפט, כך פסקה השופטת קמא.

10.סיכומם של דברים עד כה, בחרתי שלא להתערב בקביעתה של השופטת קמא, לפיה המערערת לא קיימה אחר מצוות סעיף 15 לחוק, ולא הראתה כי התריעה בפני המשיב ואחר כך הודיעה לו על ביטול פוליסת הביטוח. כיוון שכך אין גם מקום להתערבותה במסקנתה בדבר קבלת התביעה וחיוב המערערת בתגמולי הביטוח.

11.המערערת טענה, כאמור, כי משכך פסק בית המשפט קמא, היה עליו לחייב את המשיב בפרמיה, שלפי טענתה לא שולמה בכל אותה תקופה שבה נפסק כי הפוליסה בת תוקף. טענה זו אין בידי לקבל, כיוון שהמערערת לא העלתה דרישה זו בכתבי טענותיה. לכן לא היה על בית המשפט ליתן לה סעד שלא ביקשה.

12.מכל הטעמים הללו הנני דוחה את הערעור. המערערת תישא בשכר טרחת עורכי דין של המשיב בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו ניסן תשע"ב, 07 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.